גוף העבודות מדבר על הפואטיקה שבדברים המיותרים, העזובים, המתכלים, המשתנים. על רנדומליות, על אירכוב, על וויתור, על שימור, על שמירה, על רוממותו של הפשוט.
על שאריות במרכז הבמה, על צניעות חומרית ורעיונית.
שימוש בשאריות מתהליכי ייצור ויצירה בסטודיו. פירוק והרכבה מתוך ארכיון של חומרים נעזבים.
מעבר לשימוש בחומרים קיימים, כאלה שכבר נעשה בהם שימוש קודם, שנאספו כשאריות לא אטרקטיביות והמיחזור שלהם מנצל חומרים קיימים לעיצוב ויצירת מוצרים חדשים אנחנו מדברים מבחינתינו על ערך מוסף גדול נוסף; על חומרים שזוכרים. חומרים שנושאים איתם אנרגיה, זיכרון ורפרנס מחיים קודמים, סיפור שלא נדע. יומנים אילמים.
התהליכים של פירוק והרכבה מרתקים אותנו. החיבורים, תרתי משמע, מובילים אותנו בעשייה.
בחירות, חיבורים, מחקר, זיכרון, מקריות, חיפוש וגילוי. עבודה עם הקיים. הזמן כאמן.